זוכרים את דוּדי ארמון

מַכִּירִים אֶת דּוּדִי אַרְמוֹן?

הָיָה פַּעַם אֶחָד כָּזֶה.

סִפְּרוּ עָלָיו שֶׁבַּצָּבָא קָפַץ עַל רִמּוֹן,

וַאֲנִי עוֹד זוֹכֵר אוֹתוֹ עִם שֵׂעָר אָרֹךְ, גָּבוֹהַּ וְרָזֶה.

חָלַמְתִּי עָלָיו בַּלַּיְלָה שִׁלְשׁוֹם

וּמֵאָז אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לַחֲזֹר לִישֹׁן.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהוּא תָּקַע בִּי מַבָּט מְאֻכְזָב שֶׁכָּזֶה

וְנִסִּיתִי לְהַסְבִּיר לוֹ כְּמוֹ שֶׁמַּסְבִּירִים לִי - אַל תִּדְאַג, אַתָּה רַק הוֹזֶה.

"שׁוּב הָאַרְמוֹן שֶׁלְּךָ הַזֶּה?"

רוֹטֶנֶת נִינָה לְיָדִי וּמַבְלִיטָה אֶת הֶחָזֶה,

וְאָז הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת לְשׁוֹמֵר -

"נוּ, מוֹצֵא חֵן? מָה אַתָּה אוֹמֵר?"

וּמָה בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לוֹמַר?

שֶׁזֶּהוּ? הִפְסַדְנוּ, שֶׁנִּגְמַר?

אֲבָל לֹא נָעִים לִי מִכְּזֶה חַיָּל גִּבּוֹר,

וּמִמֵּאוֹת אֲחֵרִים שֶׁצָּרִיךְ עַכְשָׁו לִקְבֹּר

נִינָה אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא לֹא רוֹצָה לָגוּר כָּאן יוֹתֵר,

כָּל הַיּוֹם טוֹמֶנֶת רֹאשָׁהּ בְּחוּ"ל וְחוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה עוֹזֵר

אֲבָל לֹא אֶהְיֶה זֶה שֶׁיְּנַפֵּץ לָהּ אֶת הָאַשְׁלָיוֹת,

שֶׁתְּחַכֶּה לָעֶרֶב, לְמַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת

וּמָה אִם לְמָשָׁל מָחָר

יוֹפִיעַ פִּתְאוֹם דּוּדִי בַּכִּכָּר,

וְיִצְטָרְכוּ לְהַסְבִּיר לוֹ מָה קָרָה

וְאֵיךְ כָּל הַמְּדִינָה הֻפְקְרָה

אֲנִי מְדַמְיֵן אוֹתוֹ עַכְשָׁו, קְצָת שָׁמֵן וְקֵרֵחַ

וְאַחֲרֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַכֹּל הוּא קָם וּבוֹרֵחַ,

וַאֲנִי קוֹרֵא לוֹ מֵרָחוֹק - שְׁמֹר עַל עַצְמְךָ חָבֵר וָתִיק

וּבְטֵלֵוִיזְיָה כְּבָר אוֹמְרִים: דּוּדִי אַרְמוֹן - עָרִיק

"תַּפְסִיק כְּבָר לְדַבֵּר אֶל עַצְמְךָ,

אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁאֲנִי נִרְדֶּמֶת?",

וַאֲנִי קָם לְהוֹסִיף לְנִינָה עוֹד שְׂמִיכָה

וְלֹא כּוֹעֵס, כִּי הִיא כָּאן עוֹד מֵהַמִּלְחָמָה הַקּוֹדֶמֶת

וְאֵיפֹה הוּא עַכְשָׁו אוֹתוֹ אַרְמוֹן

אֱלוֹהִים יוֹדֵעַ

אֲבָל אוּלַי רַק לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן

אֶשְׁמֹר לוֹ כָּאן מָקוֹם, עַל-יַדִּי בְּגֵּהָה.